פסק-דין בתיק ע"א 6496/11

השופט ס' ג'ובראן:

1.             בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת ע' ברון) בתיק ה"פ 125/08 מיום 9.6.11, במסגרתו נדחתה בקשת המערערים להצהיר כי למניות ההנהלה שבידיהם נתון הכוח למנות דירקטורים בחברה.

תמצית המקרה

2.             המערערים, בני משפחת ססבון, והמשיבים, בני משפחת סולומון, הם בעלי מניות בחברת "סולומון את ססבון תעשיות זיווד 1989 בע"מ" (להלן החברה). שיעור האחזקות בחברה הוא: 30% למשפחת ססבון, ו-70% למשפחת סולומון. מניות משפחת סולומון נחלקות בין שלושה אחים: עופר (25%), אבני (25%) ואורלי (20%). בנוסף למניות רגילות אלה, היו בחברה גם 2 מניות הנהלה. אחת לססבון האב, השניה לסולומון האב. השאלה המרכזית בענייננו היא אילו זכויות מקנות מניות ההנהלה; וליתר דיוק, האם כל אחת מהן מקנה זכות שווה למנות דירקטורים, כלומר 50% לכל משפחה.

עובדות רלבנטיות

3.             המערערים 2-1 הם יעקב ססבון, ובנו, משה ססבון. המשיבים 3-1 הם ילדיו של סולומון האב - עופר, אבני ואורלי. בשנת 1974 הקימו סולומון האב (50%) וססבון האב (50%) חברה שקדמה להקמת החברה שבעניינו (להלן החברה הקודמת). בשנת 1989 העביר סולומון האב את חלקו בחברה הקודמת לשלושת ילדיו. בנוסף, ססבון האב מכר להם (לעופר ולאבני) 20% ממניותיו - 10% לכל אחד. מכאן שיעור האחזקות הנוכחי, כפי שצוין. שינוי זה בהרכב הבעלות, נעשה באמצעות ייסודה של החברה שבענייננו.

4.             מניות ההנהלה בחברה, כאמור, הוקצו ביחס שווה בין שני האבות. אולם בתקנון החברה לא נקבע מהן הזכויות הצמודות למניות אלה. ססבון האב וסולומון האב נרשמו כדירקטורים ברשם החברות. אשר לזכויות החתימה בחברה, נקבע כי חתימתו של ססבון האב, בצירוף חתימה של אחד מיתר בעלי זכות החתימה - האב סולומון או אחד מילדיו - תחייב את החברה.

5.             בשנת 1991 פרש סולומון האב באופן סופי מעסקי החברה, והעביר את מניית ההנהלה שלו לשלושת ילדיו. עם זאת, כאמור, השלושה החלו לעבוד בחברה שנים קודם לכן ולקחו חלק פעיל בניהולה. לאחר הפרישה, החברה נוהלה במשותף על ידי ססבון האב ושלושת המשיבים.

6.             בשנת 2004 הצטרף לניהול החברה בנו של ססבון האב - משה ססבון (המערער 2; להלן משה). עד למועד זה, אף אחד מילדיו של סולומון האב לא מונה כדירקטור במקומו. אולם, משנכנס משה לחברה, נרשם עופר סולומון כדירקטור חלף אביו, מטעמים שיובהרו בהמשך. משה נרשם גם הוא כדירקטור מכוח מניית ההנהלה של אביו.

7.             עוד בשנת 2004, קודם לאירועים שתוארו, נחתם הסכם מיזוג בין החברה לבין חברה נוספת, במסגרתו הוסכם על הקמת חברה שלישית בשם "קונטקט זיווד אלקטרוני בע"מ" (להלן קונטקט), שאליה הועברה פעילותה של החברה. נקבע בהסכם המיזוג, כי כל אחת מן החברות המחזיקות זכאית למנות 2 דירקטורים לדירקטוריון קונטקט. עוד הוסכם בהסכם, כי ססבון האב ימונה לדירקטור. בפועל, מונו משה, ואורלי סולומון.

8.             בשנת 2006 נתגלעה מחלוקת בין משה לבין המשיבים לגבי ניהול החברה. משה סבר שהחלטות ניהוליות צריכות להתקבל בדירקטוריון, כלומר, נציג אחד מטעם המשיבים ונציג נוסף מטעם המערערים. זאת, בהתאם לשיעור האחזקות במניות ההנהלה - 50%:50%. מנגד, סברו המשיבים כי החלטות ניהוליות צריכות להתקבל בפורום בעלי המניות - עופר 25%, אבני 25%, אורלי 20%, ו-30% למשפחת ססבון - כפי שנעשה עד אז.

9.             לאחר מספר אירועים סביב המחלוקת, נעשה ניסיון להגיע לגישור, שלא צלח. לאחריו, בשנת 2008, הוחלט באסיפת בעלי המניות - שכזכור, מורכבת מרוב למשפחת סולומון - להעביר את סמכויות הדירקטוריון לידי אסיפת בעלי המניות, חרף דעתו החולקת של משה. עוד הוחלט באסיפה זו כי משה ססבון ימונה בקונטקט כאחד משני דירקטורים מטעם החברה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10.          בית המשפט המחוזי נדרש להכריע בשתי שאלות מרכזיות. האחת, אם העברת הסמכויות מן הדירקטוריון לאסיפת בעלי המניות נעשתה כדין. השניה, מה טיבן של מניות ההנהלה, ואם מקנות הן סמכות למינוי דירקטורים. משמעותן המעשית של שתי שאלות אלה עניינה מאזן הכוחות בחברה בין המשפחות - 50%/50% או 70%/30%.

11.          לשם קביעת טיבן של מניות ההנהלה, נדרש בית המשפט המחוזי לתקנון החברה. הואיל ולא נמצאה בו הוראה מפורשת המקנה סמכות למינוי דירקטורים, התחקה בית המשפט אחר כוונתם הסובייקטיבית של מנסחיו. בית המשפט מצא, כי החברה היא בעלת אופי משפחתי; כי בעלי המניות הם גם המנהלים בפועל; וכי הניהול מושתת על יחסי אמון והדדיות בין ארבעת בעלי המניות - שלושת ילדי משפחת סולומון וססבון האב. אשר למניות ההנהלה קבע בית המשפט, כי אף שהוקצו לססבון האב וסולומון האב, בפועל לא הוקנו להם זכויות יתר כלשהן מבחינת ניהול החברה, אלא שימשו לשם כבוד; וכי למינויים כדירקטורים לא היתה משמעות מעשית (פס' 14 לפסק הדין). בית המשפט קבע, כי ניסיונם של המערערים להצמיד למניות ההנהלה זכות למינוי דירקטורים הוא יוזמה מאוחרת של משה, אותה כינה בית המשפט יוזמה שנועדה "לשנות סדרי עולם" (פס' 15). בית המשפט דחה את עדותו של משה, לפיה על ניהול החברה הופקדו שני הדירקטורים. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי גם אם היתה נמצאת כוונה לנהל את החברה באמצעות דירקטוריון, שיתמנה מכוח מניות ההנהלה, הרי שכוונה זו נזנחה.

12.          אשר להחלטה על העברת סמכויות הדירקטוריון לאסיפה הכללית, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה היא נעשתה לא בהתאם להוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999. כן נדחתה טענת המערערים לפיה החלטת האסיפה הכללית מקפחת אותם כבעלי מניות מיעוט.

טענות המערערים

13.          טענות המערערים מכוונות הן, בעיקר, נגד ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי. לטענתם, הקביעה לפיה מניות ההנהלה נועדו מלכתחילה לשם כבוד אינה עולה בקנה אחד, בין היתר, עם המשמעות שייחסו לה הצדדים בינם לבין עצמם; עם העובדה שסולומון האב העביר את מניית ההנהלה שלו לילדיו; ועם העובדה שעופר סולומון מינה עצמו דירקטור מכוחה. קביעה נוספת עליה משיגים המערערים, היא הקביעה בדבר "הזנחת" מניות ההנהלה במרוצת השנים בידי הצדדים. לשיטתם, בית המשפט לא פירש את הביטוי "הזנחה"; וככל שמדובר ב"ויתור" או ב"מניעות" - הרי שעילות אלה לא התקיימו. נטען, כי הבסיס לקביעה זו - קביעה לפיה בשנת 1991 פרש סולומון האב מעסקי החברה - שגויה. בהקשר זה הוצגו מספר אינדיקציות בחומר הראיות אשר שוללות, לשיטתם, קביעה זו. עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה, בכך שהסתמך על שתי פרשנויות סותרות שהציגו המשיבים לגבי טיבן של מניות ההנהלה. האחת, לפיה מניות ההנהלה חסרות כל זכות מלכתחילה. השניה, לפיה למניות ההנהלה הוצמדה בתחילה הזכות למנות מנהל, אך זכות זו נזנחה במרוצת השנים.